בהמשך ארגנה מרים טיול בחו"ל :
"מספר שנים מאוחר יותר, בעקבות בקשתם, יצאנו לטיול לחוץ לארץ: שישה אנשים בכיסאות גלגלים. המראה הדהים את כולם! מי ראה קבוצת מטיילים כמו שלנו מטיילת בהרים?
ידידיי בארץ הצביעו על הקשיים הצפויים… אזהרות אשר חיזקו אותי לתכנן טיול מאתגר לכל יום…
ביום שוויצרי בהיר עלינו ברכבת אל הר הריגי. בחרתי לעצור במרכז ההר. לא ידעתי כיצד תעמוד גאולה בגבהים. הטיפוס ברכבת, המראות הנפלאים… היינו כולנו כחולמים. במרכז המבקרים עלו חמישה נכים על מרכבה, לתעות ביער. גאולה ואני, רק שתינו, נשארנו במקום. שפתיה מכחילות, ואותי מציפה דאגה, ואז היא אומרת לי "הפעם הראשונה בחיים שאני מרגישה כמו בן אדם!". הבנתי שזאת אינה אפיזודה יחידה. לטיול יהיה המשך. גאולה ישבה בעגלת תינוקות. רק ראשה, עיניה הגדולות, אצבעותיה הארוכות, העדויות בטבעות רבות הסגירו את גילה. גופה היה כגוף תינוקת. מאז, מדי קיץ, במשך חמש עשרה שנה, יצאה קבוצת נכים לטיול בחו"ל. מעגל הרעות התרחב, התרומות התרבו וההבנה למצוקת הנכים העמיקה.
בהתקרב מועד סיום הטיול בלט העצב שחזר לעיני המטיילים, הדכדוך והבכי. בשיחות הבנתי שאנשים חוזרים ל"ריק". החיים בקהילה בדירה הפרטית קשים. איש לא בא לעזור לך לפרק את המזוודה, ואין גם מי שיחלוק אתך את החוויות. להפתעתי חזרה התלונה גם בפי נכים החיים במעונות.
הבדידות היא מנת חלקם של נכים רבים. במיוחד בחגים בשעה שאנחנו מסתופפים בחיק משפחותינו. ברוך פישהיימר ידידי, פנה אלי בבקשה שנקיים ליל סדר עבור נכים. תרנו אחר מלון שיהיה נגיש ומתחשב ומצאנו את מלון ענבל (בעבר 'לרום') שנענה לקריאתנו בצורה המכובדת ביותר. מאז משמש המקום לבית שני של נכים מכל הארץ. בבית הכנסת ה'שטיבלך' הקרוב לביתי, הדבקתי בקשה אחת, והוצפתי בתרומות שעזרו לי לעמוד במשימה החדשה. מאז במשך שנים רבות הנכים הזוכים לקיים את מצוות 'סיפור יציאת מצרים' כמונו. עדיין קשה. מדי שנה, כשנכים פונים בבקשה להצטרף, אני מופתעת לגלות כמה נכים חיים בקרבנו שלא השתתפו ב'סדר' מעולם".
הסתכלות שונה ומיוחדת זאת הנחתה את מרים כשיזמה את הקמת בית שלהבת בשנת 2002.
לחברי ההנהלה, מרים, הרב יחזקאל נאומבורג, חיים קוזוכוביץ' וישראל שוורץ – היה ברור שלא יאפשרו מצב בו מוגבלות תפריע בניהול העצמאי של החיים ב'בית שלהבת': "החלטנו לעשות כל שביכולתנו לאפשר לכל אחת ואחד לפתח את עצמו, להבליט את כישוריו ולממש את מאווייו." כך התקבלה ההחלטה, וכך הוקם 'בית שלהבת'.
בשנת 2002 הקימה מרים ביחד עם חברי הנהלת העמותה את 'בית שלהבת'. בפרויקט ראשון מסוגו חיים 13 נכים ב-13 דירות. כל הדיירים חייבים להיעזר בכיסא גלגלים ומוגבלים ברוב המיומנויות. לרשותם עומדת העמותה המסייעת לכל אדם נכה לנהל את חייו בעצמאות מרבית, ובאורח חיים המותאם לרצונו האישי. האווירה שנוצרה בבית, אווירה של תמיכה ועזרה הדדית, מסייעת להתמודד מול קשיים רבים. במקום מתקיימת גם פעילות חברתית.
'בית שלהבת' הינו מודל ייחודי, פורץ דרך ויוצא דופן, הפועל ברוח האמנה הבינלאומית למען אנשים עם מוגבלות.
מרים וחברי ההנהלה חדורי אמונה ביכולתו של כל אדם עם מוגבלות לנהל את חייו, לקחת אחריות על חייו, ובעיקר להחליט עבור עצמו… אמונה המקבלת כל אדם, המדגישה כי כל אדם זכאי להזדמנות שווה, ומאפשרת לכל אדם למצות את כישוריו ולהעצים את יכולותיו.
הבשורה הופצה. הישגי הפרויקט מהווים דוגמה ומופת למוסדות רבים בארץ המבקשים לחקות אותו.
אנו עושים להרחבת הפרויקט: הקמת 'בתי שלהבת' נוספים בארץ תפיץ את הבשורה ותאפשר לאנשים עם נכויות לפרוץ גבולות ולחיות ככל אדם.
בהשראתה של מרים, ניהלה עד סוף 2022 את 'בית שלהבת' אילנה אשכנזי, בעלת ניסיון עשיר בניהול עמותות לאנשים עם מוגבלויות: "אני נרגשת לקחת חלק בשליחות המבורכת ומקווה להמשיך ולפעול לטובת איכות החיים של דיירי בית שלהבת – ברוח המייסדים".
